בעשור האחרון הולכת וגוברת המודעות לנושא של הפרעות קשב וריכוז. ככל שמצטבר יותר ידע בנושא, כך מאובחנת ההפרעה בקרב שכבות אוכלוסייה מגוונות יותר. בתוך כך, קיים קונצנזוס סביב הטענה כי בעיות קשב וריכוז או בשמן הנוסף ADHD קיימות לא רק בקרב ילדים, כי אם גם בקרב מבוגרים ובני הגיל השלישי.
כיצד באות לידי ביטוי הפרעות קשב וריכוז בקרב בני הגיל השלישי?
מחקרים מעידים על כך כי כיום הפרעות קשב וריכוז שכיחות בקרב קרוב לחמישה אחוז מבני האוכלוסייה המבוגרת. במקרים רבים, בני הגיל השלישי הסובלים מ ADHD הם מי ש"גררו" את ההפרעה שנים רבות, ולא טיפלו בה מאז צעירותם. מומחים לבעיות קשב וריכוז טוענים כי אנשי הגיל השלישי הסובלים מהתופעה הצליחו פשוט ללמוד לסגל את עצמם למציאות זו ולחיות עם הסימפטומים של ההפרעה. אותם מבוגרים שסבלו מאז ילדותם מהפרעות קשב וריכוז אך לא היו מודעים, בדרך כלל מפתחים מודעות לכך כאשר ילדיהם או נכדיהם מאובחנים כבעלי ADHD. עם ה"גילוי", יש המעדיפים להמשיך לחיות עם ההפרעה, שעד כה הם הצליחו לנהל אורח חיים פחות או יותר רגיל על אף קיומה, ואילו יש המקבלים החלטה לטפל בעצמם. אלו המעדיפים לפנות לביצוע אבחון הם בדרך כלל מי שרוצים ללמוד או להרחיב את ההשכלה גם בגילם המבוגר, ולא מעוניינים שבעיות הקשב שיש להם יקשו עליהם ויעמדו בדרכם. אותם הפונים לאבחון שאכן מתגלים כבעלי ADHD מקבלים טיפול תרופתי, וחווים את עצמם באופן אחר ממה שהיו רגילים אליו בעבר. הפרעות קשב וריכוז בגיל השלישי יכולות גם להופיע על רקע נפילות או תאונות שעלולות להתרחש בגיל זה. מאחר שמדובר בהפרעה הנובעת מאיזשהוא ליקוי תפקודי קל של מוח, הרי שנפילה מסולם למשל עלולה להוביל להתפתחותה של הפרעת קשב בקרב הנמנים על הגיל השלישי. בסיטואציות כאלה ניתן לתת מענה לבעיה באמצעות טיפול תרופתי הנחשב כיעיל מאוד להתמודדות עימה, גם כאשר מדובר בבני גיל הזהב. תרופות ממשפחת הריטלין הן התרופות הפופולאריות יותר הניתנות לבני גיל הזהב הסובלים מההפרעה, והן נחשבות כבטוחות ולא מסוכנות. למרות זאת, מאחר שמתילפנידאט (החומר הפעיל שהן מכילות) יכול לגרום להעלאה בלחץ הדם או הדופק, בני הגיל השלישי הנוטלים תרופות נגד בעיות לב יצטרכו לקבל טיפול תרופתי אחר.
היכן וכיצד ניתן לאבחן הפרעת קשב וריכוז בקרב בני הגיל השלישי?
מכיוון שההפרעה במהותה היא אותה הפרעה בקרב ילדים, מתבגרים ובני נוער, הרי שאמצעי האבחון הם זהים בכל המקרים. תהליך האבחון כולל בירור הסיפור הקליני של המטופל (תלונותיו, היסטוריה רפואית, הישגיו במהלך החיים, הרקע הנפשי שלו וכו'), בדיקות עזר נוספות שמטרתן לשלול קיומן של סיבות אחרות להופעת התסמינים ומבחנים נוירו-פסיכולוגיים. אבחונים מסוג אלה ניתן לקיים במכונים ובקליניקות פרטיות שקיימים בכל רחבי הארץ.
